מרכז אדווה מפרסם סטטיסטיקות מפחידות

החוברת תמונת מצב חברתית 2007 מציגה מגמות חברתיות וכלכליות מרכזיות בישראל.

ההנהגה הפוליטית והכלכלית של ישראל מציבה את הצמיחה כיעד חברתי-כלכלי מרכזי. היא רותמת לכך את כל הכלים העומדים לרשותה, ובראשם את תקציב המדינה ואת המיסוי. הממשלה נוקטת במדיניות של צמצום תקציבי, שנועדה להעמיד את מרבית האשראי במשק לרשות המגזר העסקי ובמחיר נמוך. במקביל, הממשלה גם מפחיתה מסים. שני הצעדים מיועדים לעודד את הצמיחה.מאז המחצית השנייה של 2003 , המשק הישראלי מצוי בצמיחה. חלק גדול מן הצמיחה – כשני שלישים - נובע מנסיבות חיצוניות, ובראשן הרגיעה בעימות עם הפלסטינים והצמיחה שנרשמה בשנים האחרונות בשווקי הייצוא של ישראל. לפי הערכת בנק ישראל, המדיניות הממשלתית –ובתוכה מדיניות הצמצום התקציבי ומדיניות הפחתת המיסוי – תרמה את השליש הנותר לצמיחה.

המדיניות הממשלתית תרמה לעידוד הצמיחה – אך בו בזמן היא לא תרמה לצמצום הפערים והאי שוויון בחברה הישראלית. הנתונים המוצגים במסמך זה מעלים כי צמיחה כשלעצמה, כאשר היא אינה מלווה במדיניות ציבורית נאותה, עשויה להתגלות כיעד חסר וחלקי. רק חלקים מצומצמים של החברה והכלכלה בישראל צמחו, בעוד שחלקים רבים אחרים נותרו מאחור. ענפי ההיי-טק השרותים העסקיים והפיננסים צמחו מאוד, משכו אליהם השקעות גדולות ותיגמלו את עובדיהם בנדיבות, לעומת זאת, ענפים אחרים לא צמחו, או שצמחו בשיעורים נמוכים, לא הצליחו למשוך אליהם השקעות ותיגמלו את עובדיהם ביד קפוצה. כתוצאה מכך, שכבה דקה, יחסית, של ישראלים ידעה גידול בהכנסות וברמת החיים, בעוד שמרבית הישראלים דרכו במקום או שחוו נסיגה יחסית ברמת החיים.המסמך מצביע עוד על פערים עמוקים בשכר, המסבירים את החלוקה הבלתי-שוויונית של פירות הצמיחה. פערים חמורים קיימים גם בחינוך ובהשכלה הגבוהה – שני תחומים הטומנים בחובם את היכולת לצמצם בעתיד את פערי ההווה. עוד מצביע המסמך על פערים ההולכים וגדלים בתחום הבריאות. לבסוף, המסמך מצביע על פערים עמוקים בתחום הפנסיה.הנתונים המוצגים בתמונת מצב חברתית 2007 מלמדים על הצורך לאמץ מדיניות חברתית-כלכלית בעלת הגדרה רחבה הרבה יותר מצמיחה כלכלית גרידא. ישראל זקוקה למדיניות המשלבת חתירה לצמיחה יחד עם חתירה לחברה הוגנת, שוויונית וצודקת. לצורך כך יש לפזר את ההשקעות בין כל חלקי החברה ובין כל אזורי הארץ ולהעניק לכלל האזרחים כלים שמזה מספר שנים הולכים ומתרכזים בידיהם של מעטים. צמיחה כלכלית: בישראל ובעולם בשניים וחצי העשורים האחרונים צמח המשק הישראלי מאוד, וישראל הצטרפה אל קבוצת הארצות בעלות תוצר לנפש גבוה.המדד המקובל למדידת הצמיחה הוא השינוי משנה לשנה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג:סך הסחורות והשרותים שנוצרו במהלך שנה נתונה בתחומי המדינה). כאשר מחלקים את התמ"ג במספר התושבים מקבלים את התמ"ג לנפש, המשמש גם מדד של רמת החיים.

ב 1980- היה התמ"ג לנפש בישראל 5,612 דולר;

ב 2005- (השנה האחרונה עבורה מספקהבנק העולמי נתונים עולמיים) הוא עלה ל 17,889- דולר.עבור ישראל יש נתונים מעודכנים יותר:

ב 2006- הגיע התמ"ג לנפש ל 20,139- דולר לנפש,

ואומדנים מעודכנים לשנת 2007 מצביעים על גידול נוסף של 3.4% ; במלים אחרות,כ 20,800- דולר לנפש.

נתון זה מציב את בקבוצת הארצות העשירות, אך התרשים שלהלן מראה שהוא עדיין נמוך משמעותית מזה של ארצות איחוד המטבע האירופי, אליהן אנו שואפים להידמות, וגם מזה של סינגפור, שב 1980- היתה בעלת תמ"ג לנפש נמוך מזה של ישראל. אצל שכנותינו, מצרים, סוריה וירדן, נרשמה בשני העשורים האחרונים הכפלה, כמעט, של התמ"ג לנפש – אך הוא עדיין נמוך מאוד, בהשוואה לישראל, לסינגפור ולאיחוד האירופי.תמ"ג לנפש, בישראל ובעולם,

עיבוד של מרכז אדוה מתוך צמיחה כלכלית ואי שוויון: הצמיחה אינה מיטיבה עם כולם צמיחה כלכלית, כשלעצמה, אין בה כדי להבטיח כי לכולם יהיה טוב יותר, ובוודאי שאין בה כדי להבטיח כי לכולם יהיה טוב במידה שווה.בעשור וחצי האחרונים המשק הישראלי ידע תקופות של צמיחה נאה, אך בתרשים שלהלן ניתן לראות כי פירות הצמיחה התחלקו באופן לא שוויוני: בעוד שהכנסות העשירון העליון גדלו במקביל לגידול בתמ"ג, הכנסות העשירונים האמצעיים והנמוכים השתנו אך במעט.הכנסותיו של העשירון העליון המשיכו לגדול גם בשנים הראשונות של האינתיפאדה השנייה,

2002-2001 , שבהן הצמיחה של המשק נבלמה. ב 2003- נרשמה ירידה גם בהכנסות העשירון העליון. אולם כבר בשנה שלאחריה, 2004 ,שב המשק לצמוח ושבו הכנסות2006 : הכנסות העשירון העליון - העשירון העליון לגדול. הצמיחה נמשכה גם בשנים 2005המשיכו לגדול גם הן, אם כי בקצב מעט איטי מזה של הצמיחה, ועדיין לא שבו לרמתן ב 2002- . הפער בין העשירון העליון לשאר העשירונים שב לגדול, שכן הכנסותיהם של אלה האחרונים לא השתנו באופן משמעותי.2006 תמ"ג והכנסה שנתית למשק בית בישראל, -1990משקי בית בעשירונים

1 ההכנסה למשק בית היא הכנסה שנתית ברוטו למשק בית.

2. יש לשים לב לכך שהתמ"ג נמדד במיליוני ש"ח,בעוד שההכנסה למשק בית נמדדת בש"ח. בתרשים, קו התמ"ג וקו ההכנסה של העשירון העליון חופפים, אך התמ"ג אינו זהה להכנסת העשירון העליון, שכן מדובר ביחידות מדידה שונות.

3. בדרך-כלל נוהגים להציג את התוצר הגולמי לנפש, ולא את התוצר הכללי .כאן בחרנו להציג את התוצר הכללי, כדי להמחיש את החפיפה שבין הצמיחה של המשק ובין הגידול בהכנסות של העשירון העליון.

4. נתוני התמ"ג כוללים מסים נטו על יבוא.

5. נתוני ההכנסות שבהם אנו משתמשים בעמוד זה ובעמוד הבא לקוחים מסקר הכנסות משקי הבית, שנערך אחת לשנה על ידי הלמ"ס. הלמ"ס מבקש מראשי משקי הבית כי ידווחו על הכנסותיהם מכל המקורות – שכר, קצבאות, הון, נדל"ן וכיו"ב; אלא שבפועל, הסכומים המדווחים קרובים להכנסות משכר ומקצבאות בלבד, כפי שניתן ללמוד מנתונים על שכר המדווחים על ידי מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר. ההפרש בין הסכום המדווח לסוקרי הלמ"ס ובין ההכנסות בפועל של משקי הבית, מכל המקורות, בולט במיוחד, כמובן, במקרה של העשירון העליון: אילו דיווחו משקי הבית בעשירון זה על מלוא הכנסותיהם מכל המקורות, היו הפערים המדווחים בעמוד זה ובעמוד הבא גדולים עוד יותר.

צמיחה כלכלית ואי שוויון: רק חלק מהמשק צמח מדוע הצמיחה אינה מיטיבה באותה מידה עם כולם? בראש ובראשונה, משום שלא כל חלקי המשק צומחים באותה מידה. המדד המקובל של צמיחה, הגידול בתמ"ג, הוא סכום כוללני המסתיר תמונה מורכבת, של ענפים הצומחים בקצב מהיר כשלצדם ענפים שקצב צמיחתם איטי. הנה מה שקרה בישראל מאז 1997 , לפי נתוני הלמ"ס, בענפי משק נבחרים:שיעורי הצמיחה הגבוהים ביותר נרשמו בתעשיות הטכנולוגיה העילית, המוכרות בשמןהאמריקני, היי-טק (רכיבים אלקטרונים, תרופות, ציוד מדעי ורפואי, ציוד תקשורת)ובענף הפיננסים והשרותים העיסקיים (בנקים, ביטוח, קופות גמל, נכסי דלא ניידי).התוצר של ענף הטכנולוגיה העילית גדל ב 70%- בין 1997 ל 2000- . בתקופת האינתיפאדהירד תוצר הענף בכ 21%- , בהשוואה לשיא שנרשם ב 2000- . מאז 2003 מצוי הענף שובבמגמה של צמיחה, עם עליות ומורדות (למרות הצמיחה המחודשת, בשנת 2006 תוצר ענףהטכנולוגיה העילית היה עדיין נמוך מזה שנרשם בשנת 2000 , שהיתה יוצאת דופן).תוצר ענף הפיננסים והשרותים העיסקיים גדל בין 1997 ל 2000- ב 38%- . האינתיפאדה לאפגעה בענף, להוציא את שנת 2003 שבה התוצר היה דומה לזה של שנת 2000 . למן שנת2004 התוצר בענף זה גדל בשיעור ממוצע של 10% לשנה.לעומת שני אלה, ענף התעשיות המסורתיות (מזון, טקסטיל, דפוס ועור) לא רשם צמיחה. 2005- : למעשה, תוצר הענף ירד בשנים אלה ב 5%- בין השנים 1997 2006 תמ"ג של ענפי משנה נבחרים, -תמ"ג פיננסים ושירותים עיסקיים תמ"ג תעשיות טכנולוגיה עילית תמ"ג תעשיות טכנולוגיה מסורתית

הערה:תעשיית טכנולוגיה עילית כולל את ענפי אלקטרוניקה, כלי טיס ותרופות; תעשיית טכנולוגיה מסורתית כוללת ענפי מזון,משקאות וטבק, טקסטיל, הלבשה, מוצרי עור, נייר, דפוס, עץ ומוצריו (הלמ"ס, מדדי תעשייה, סיכומים שנתיים 2002 , ספטמבר2003 ). פיננסים ושרותים עיסקיים כולל בנקים, חברות ביטוח, קופות גמל, שרותי מחשוב, נכסי דלא ניידי, שרותי מחשוב ומו"פ,.( 2003 , נובמבר 2004 השכרת מכונות וציוד, ושרותים עיסקיים (הלמ"ס, פריון, תמורה לעבודה ותשואה להון, -2000מקור: עיבוד של מרכז אדוה מתוך נתונים שהתקבלו מגף חשבונות לאומיים בלמ"ס.8צמיחה כלכלית ואי שוויון:ההשקעות מתרכזות בחלק מענפי המשקמדוע הצמיחה שונה מענף לענף? בין השאר, משום שכספי ההשקעות מופנים בדרך כלל אלהענפים הנחשבים לרווחיים ביותר. בהיעדר מדיניות ממשלתית המעודדת השקעות במגווןשל ענפים ובכל רחבי הארץ, ההשקעות – של ישראלים ושל זרים - מתרכזות במספר קטןשל מוקדים כלכליים.2006 , תעשיות - נתונים של בנק ישראל לגבי ענפי התעשייה מעלים כי בשנים 1997הטכנולוגיה העילית משכו את כמות ההשקעות הגדולה ביותר במשק הישראלי. ההשקעהבתעשיות אלו גדלה מדי שנה בשיעור ממוצע של 11% , לערך, כולל בשנות האינתיפאדה.. ב 2006- , מלאי ההון בענף זה היה גדול פי 2.5 משהיה ב 1997-בענפים אחרים, ההשקעות היו נמוכות יותר. בענף התעשיות המעורבות, ההשקעות גדלובשיעור שנתי ממוצע של 4% , לערך; ב 2006- , מלאי ההון בענף זה היה גדול פי 1.5 לערך. משהיה ב 1997-, בתעשיות המסורתיות, קצב ההשקעות היה נמוך עוד יותר – גידול שנתי ממוצע של כ 2%-2006 , מלאי ההון בענף זה גדל ב 15%- לערך. - מדי שנה. בין השנים 1997התרשים שלהלן מציג את נתוני ההשקעות, באמצעות שיעורי השינוי במלאי ההון בכל ענף.2006 מלאי ההון הגולמי לפי ענפי תעשייה,טכנולוגייה עילית טכנולוגייה מסורתית טכנולוגייה מעורבת

הערות:

1. מלאי ההון - סך ההוצאות של מפעלים, ממשלה ומוסדות ללא כוונת רווח על נכסים קבועים לשימוש אזרחי, עבודות בנייהבתהליך, השקעות במכונות, בציוד ובכלי תחבורה.

2. התעשיות המעורבות כוללות מפעלי כימיה ונפט, כרייה וחציבה, פלסטיק וגומי, מכונות וציוד, כלי הובלה, תכשיטים וחפצי חן.בתרשים זה כללנו בענף התעשיות המעורבות את התעשייה המעורבת עילית ואת התעשייה המעורבת מסורתית.

3. מלאי ההון של התעשייה המעורבת כוללים נתונים של תעשיית כלי טיס, אשר מסווגים כשייכים לתעשיית הטכנולוגייה העילית.הסיבה לכך מצוייה בעובדה, שלא ניתן היה לבודד את תת ענף זה (כאמור, כלי טיס) מתוך ענף התעשייה המעורבת עילית,שבו הוא כלול.

צמיחה כלכלית ואי שוויון: השכר בענפי ההיי-טק גבוה יותר ענפים שבהם ההשקעות גדולות צומחים יותר – ויכולים לתגמל את עובדיהם בהתאם.מכאן שפירות הצמיחה מתחלקים באופן בלתי שווה.הנתונים בתרשים שלהלן מתייחסים אך ורק לענפי התעשייה, שלצורך העניין הלמ"סחילקה אותם לארבע קבוצות: תעשיית טכנולוגיה עלית, תעשיית טכנולוגיה מעורבת עלית, תעשיית טכנולוגיה מעורבת מסורתית ותעשיית טכנולוגיה מסורתית (להגדרת הענפים, ר' הערה בתחתית הלוח שלהלן).ניתן לראות כי השכר בתעשיות הטכנולוגיה העילית הוא הגבוה ביותר: עלות השכרהשנתית הממוצעת של שכירים בענפים אלה עמדה בשנת 2006 על 228 אלף ₪ (עלות השכרכוללת את השכר ברוטו של העובד, את ההטבות הסוציאליות ואת המסים שהמעסיקמשלם על שכר העובדים). סכום זה היה גבוה פי 1.3 מעלות השכר בתעשיית הטכנולוגיההמעורבת עילית, פי 1.9 מעלות השכר בתעשיית הטכנולוגיה המעורבת מסורתית ופי 2.3מעלות השכר בתעשיית הטכנולוגיה המסורתית.2006 עלות העבודה של שכירים, לפי ענפי תעשייה, -1997באלפי ₪, מחירי תעשיות טכנולוגיה עילית תעשיות טכנולוגיה מסורתית תעשיות טכנולוגיה מעורבת עילית תעשיות טכנולוגיה מעורבת מסורתית

הערות:1. נתוני עלות העבודה ש שכירים למן שנת 2004 על בסיס מדגם חדש.

2. חישוב מספר השכירים נעשה על בסיס ממוצע חודשי. הנתונים אינם כוללים שכירים שהועסקו באמצעות חברות כוח אדם.

3. עלות העבודה כוללת, בנוסף לשכר העבודה ולמשכורת של השכירים, גם הוצאות עבודה נוספות, כגון חלקו של המעביד בתשלומים לביטוח הלאומי, קרנות השתלמות, קרנות תגמולים, פיצויים על חשבון המפעל, הסעת עובדים והחזקת מזנון.

4. ענפי תעשיה לפי עוצמה טכנולוגית: תעשיות הטכנולוגיה העילית כוללות ענפי אלקטרוניקה, כלי טיס ותרופות. תעשיות טכנולוגיה מעורבת-עילית כוללת ענפי כימיה (ללא ענף התרופות), מכונות, ציוד חשמלי וכלי הובלה (ללא ענף הטיס). תעשיות טכנולוגיה מעורבת-מסורתית כוללות ענפי כרייה וחציבה, מינרלים אל- מתכתיים, גומי ופלסטיק, מתכת בסיסית ומוצרי מתכת.תעשיות טכנולוגיה מסורתית כוללות ענפי מזון, משקאות וטבק, טקסטיל, הלבשה, מוצרי עור, נייר, דפוס, עץ ומוצריו (הלמ"ס,.( מדדי תעשייה, סיכומים שנתיים 2002 , ספטמבר 20035. לא ניתן היה לבודד את ענף התרופות ואת ענף כלי הטייס (השייכים לתעשיות הטכנולוגיה העילית) מתוך תעשיות הטכנולוגיההמעורבת עילית.

צמיחה כלכלית ואי שוויון:העשירון העליון הגדיל את חלקו בעוגת ההכנסות כאשר הצמיחה, ההשקעות והשכר הגבוה מתרכזים בחלק קטן של המשק והחברה בישראל, אין זה פלא שעוגת ההכנסות מתחלקת באופן בלתי שוויוני.2005 , העשירון העליון הגדיל את חלקו בעוגת ההכנסות; חלקו של העשירון – בשנים 1990התשיעי כמעט ולא השתנה; ואילו חלקם בעוגה של שאר העשירונים קטן.ב 2006- , העשירון העליון קיבל 28.3% מכלל ההכנסות בישראל. העשירון העליון והעשירוןהתשיעי, ביחד, קיבלו 44.8% מכלל ההכנסות בישראל.2000 . בשנות - חלקם בעוגת ההכנסות של שבעת העשירונים הנמוכים ירד בשנים 1990 2003 , שבהן שרר מיתון כלכלי, איבד גם העשירון ה 8- מחלקו בעוד - האינתיפאדה – 2001שחלקו של העשירון ה 9- נותר כמעט ללא שינוי. העשירון העליון היה היחיד שחלקו המשיך לגדול: אך ב 2003- , כאשר המיתון הוביל לקיצוצי שכר גם בדרגות הבכירות, נרשמה ירידה בחלקו של העשירון העליון ובמקביל, עלייה מזערית בחלקם של שאר העשירונים.2006 , שהיו שנים של צמיחה מחודשת, חלקם בעוגת - בשלוש השנים האחרונות, 2004ההכנסות של שבעת העשירונים הנמוכים ירד במעט וחלקו של העשירון השמיני נותר ללא שינוי; רק שני העשירונים העליונים הגדילו את חלקם, ל 44.2%- בשנת 2004 , ל 44.7%-. בשנת 2005 ול 44.8%- בשנת 2006 2006 - עוגת ההכנסות של משקי הבית, 1990חלקם של שני העשירונים העליונים גדל, חלקם של שמונת העשירונים הנמוכים קטן8 - עשירונים 155.3%עשירונים 10-940.3%4.4%

הערה: עוגת ההכנסות היא סך ההכנסה ברוטו של כל משקי הבית בישראל, שבראשם שכיר/ה.מקור: עיבוד של מרכז אדוה מתוך הלמ"ס, סקרי הכנסות, שנים שונות; הנתון לשנת 2006 התקבל מגף צריכה בלמ"ס.11צמיחה כלכלית ואי שוויון:חלקו של כל עשירון בעוגת ההכנסותב 1990- החזיק העשירון העליון ב 24.4%- מכלל הכנסות משקי הבית; ב 2006- גדל חלקו. לכדי 28.3%₪ ב 2006- , ההכנסה החודשית הממוצעת של משקי הבית בעשירון העליון עמדה על 40,904- פי 4, כמעט, מן ההכנסה החודשית הממוצעת של משקי בית בעשירון החמישי.לעומת זאת, ההכנסה החודשית הממוצעת של משקי בית בעשירון התחתון עמדה על 3,383. ₪, וחלקם בעוגת ההכנסות עמד על 2.3%בין 1990 ל 2006- , העשירונים 9 ו 10- הגדילו את חלקם בעוגת ההכנסות בשיעור מצטבר של4.5% ; כל שאר שמונת העשירונים איבדו מחלקם בעוגת ההכנסות.2006 חלקו של כל עשירון בעוגת ההכנסות של משקי הבית, -1990והכנסה חודשית ממוצעת למשק בית בכל עשירון ב 2006-במחירים שוטפים ובאחוזיםהכנסה חודשיתממוצעת למשק ביתבכל עשירון ב 2006-בש"ח, במחירים שוטפים2006 שינוי.

1.נתוני העשירונים חושבו על פי הכנסתם החודשית הממוצעת ברוטו של משקי בית שבראשם עומד שכיר.

2. הכנסה כספית ברוטו למשק בית – כל ההכנסות הכספיות השוטפות ברוטו של משק הבית, לפני תשלומי החובה.3. שיעורי השינוי שמוצגים בלוח שלעיל חושבו מתוך נתוני המקור. לכן, תיתכן אי- התאמה של עשירית האחוז בלוח.

אי שוויון: לפי עדה ולאום האי שוויון בין ישראלים בני מוצא שונה עמוק ומושרש. את זאת ניתן לראות בנתוני השכר של שכירים עירוניים משנת 1990 ואילך.רמת ההכנסה הנמוכה ביותר היא זו של אזרחי ישראל הערבים. בניגוד ליהודים –אשכנזים ומזרחים כאחד, ששכרם עלה בגל הצמיחה הנוכחי, שכרם היחסי של הערבים ירד.הכנסותיהם של יהודים אשכנזים הן הגבוהות ביותר, מעל אלה של שתי הקבוצות האחרות; בארבע השנים האחרונות נרשמת בהן עלייה וחזרה לתקופת "בועת ההיי-טק".הכנסותיהם של יהודים מזרחים מצויות בתווך בין שתי הקבוצות האחרות. מאז 1990 הן מצויות במגמה של עלייה, עם תקופות של קפאון, כמו בשנים 2005-2002 . ב 2006- נרשמה עלייה קלה, ולראשונה הכנסותיהם של יהודים מזרחים נמצאות מעט מעל הממוצע.הכנסה חודשית משכר וממשכורת של שכירים עירוניים, 2006-1997אשכנזים, מזרחים, ערבים

הערות:

1. לא כולל את אוכלוסיית מזרח ירושלים.

2. שכיר – כל נסקר/ת שהייתה לו הכנסה כלשהי משכר ומשכורת ב- 3 החודשים שלפני ביקור הפוקד.

3. שכר: תשלום תמורת עבודה שנעשתה בפרק זמן קצוב; משכורת: שכר קבוע של עובד שהוא מקבל בדרך כלל אחת לחודש.

4. הכנסה משכר וממשכורת – הכנסות משכר עבודה של פרטים שכירים.מקור: עיבוד של מרכז אדוה מתוך הלמ"ס, סקר הכנסות,

אי שוויון: גברים ונשיםהאי שוויון בין גברים ונשים בישראל עמוק ומושרש גם הוא.השכר של נשים לחודש עבודה עמד ב 2006- , בממוצע, על 63% משכר הגברים;השכר של נשים לשעת עבודה עמד ב 2006- , בממוצע, על 84% משכר הגברים.שכר נשים וגברים, לחודש ולשעה, 1990 ו 2006-הכנסה ברוטו משכר וממשכורת לשכיר/הבש"ח, במחירי 2006שכר הנשיםכ- % משכרהגבריםשכרבש"חשנה מין1990 גברים 7,33757% נשים 4,1662006 גברים 8,71263% נשים 5,521לחודש1990 גברים 38.979% נשים 30.62006 גברים 45.884% נשים 38.3לשעה .

אי שוויון: הקפיצה בהכנסות המנהלים הבכיריםחלקו של העשירון העליון בעוגת ההכנסות גדל, בין השאר, כתוצאה מהגידול בהכנסות המנהלים הבכירים במגזר העסקי. ראינו, כי ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון עמדה ב 2006- על 40,900 ₪. כפי שנראה להלן, מנהלים בכירים רביםמשתכרים, לבדם, הרבה יותר מזה – והם המושכים את ממוצע העשירון העליון כלפימעלה.ב 2006- , עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברה הכלולה ברשימת "תל-25 החברות הגדולות בבורסה) הגיעה ל 10.14- מיליון ש"ח בשנה, או 845 אלף ) " אביב 25ש"ח בחודש (פי 21 מן ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון).באותה שנה, עלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בחברה הכלולה ברשימת "תל-אביב100 החברות הגדולות בבורסה) הגיעה ל 5.82- מיליון ש"ח, או 485 אלף ש"ח בחודש ) "100(פי 12 מן ההכנסה החודשית הממוצעת של משק בית בעשירון העליון).הצמיחה שהחלה ב 2003- היטיבה מאוד עם המנהלים הבכירים בחברות ברשימת "תל-אביב 25 ": עלות השכר השנתית שלהם עלתה מ 4.0- מיליון ₪ ב 2003- ל 10.14- מיליון ₪ ב-2006 ; ואילו עלות השכר החודשית שלהם עלתה בממוצע מ 333- אלף ₪ ב 2003- ל 845-. אלף ₪ ב 2006-בנוסף על השכר, רבים ממנהלי החברות הללו החזיקו בחבילות תגמולים שונות, לרבות אופציות.בהשוואה לשכר הממוצע במשק ולשכר המינימום, עלות השכר של המנהלים הבכיריםגדלה מאוד בעשור האחרון, כפי שניתן לראות בלוח שלהלן. הלוח מציג נתוניםהמתייחסים לשכר המנהלים הבכירים בכלל החברות הנסחרות בבורסה ולא רק לחברות." "תל אביב 25 " או "תל אביב 100עלות שכר המנהלים הבכירים בכל החברות הנסחרות בבורסה,בהשוואה לשכר המינימום ולשכר הממוצע במשק, 1994 ו 2006-2006 1994פי 30 משכר המינימום פי 49 משכר המינימוםפי 13 מהשכר הממוצע פי 22 מהשכר הממוצע.1.1.2007 ;

אי שוויון: מדיניות ההטבות למעסיקים שכבת אנשי העסקים בישראל נהנית לא רק מהגידול בשכר המנהלים הבכירים, אלא גם מירידה משמעותית במיסוי: מאז 1986 , ממשלות ישראל הורידו את מס החברות, ביטלו את מס המעסיקים וצמצמו את חלקם של המעסיקים במימון רשת הביטחון הסוציאלי של עובדיהם. הורדת המסים מאפשרת לחברות לחלק חלק גדול יותר של רווחיהן לבעליםולמנהלים.. מס חברות, המוטל על הרווחים, ירד משיעור של 61%- ב 1986- לשיעור של 29% ב 2007-מדובר במס שב 2006- הכניס לקופת המדינה כ 32- מיליארד ש"ח – כ 18%- מסך הכנסות2005 החליטה הממשלה על הורדה - המדינה ממסים ותשלומי חובה. בשנים 2004. הדרגתית נוספת של מס זה שתתבצע עד שנת 2010 . בסיומה, יעמוד מס החברות על 25%ב 15.8.2004- החליטה הממשלה להפחית את שיעור דמי הביטוח הלאומי שמעסיק משלם2009 ובסיומה יעמוד שיעור דמי - בגין עובדיו. ההפחתה אמורה להתבצע בין השנים 2005הביטוח הלאומי שמשלם המעסיק בגין עובדיו (השיעור המופחת) על 3.45% . בעת כתיבת. מסמך זה עומד השיעור על 4.14%הפחתות אלה מורידות את רמת ההשתתפות של מעסיקים ישראליים במימון התנאיםהסוציאליים של עובדיהם. נתונים השוואתיים שמפרסם משרד העבודה האמריקני,והמתייחסים לעובדי ייצור בתעשייה, מעלים כי רמת ההשתתפות של תעשיינים ישראלייםבמימון הביטוח הלאומי והוצאות רווחה אחרות של עובדיהם, כחלק מעלות השכרהכוללת, היא ממילא נמוכה: ב 2005- , תשלומים אלה היוו 15.7% מעלות השכר לשעה שלעובדי ייצור ישראליים, בעוד שהממוצע באירופה עמד על 23.3% , באיחוד האירופי – על מס חברות על רווחים לא מחולקים דמי ביטוח לאומי

אי שוויון: רוב הישראלים משתכרים פחות מהשכר הממוצע בעוד ששכר המנהלים הבכירים במגזר העסקי גבוה, ואף ממשיך לטפס מעלה, שכרם שלרוב הישראלים נמוך.הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מפרסמת אחת לרבעון את "השכר הממוצע במשק". ברוב שנות העשור האחרון, "השכר הממוצע במשק" עלה. אלא שנתון זה אינו מספר את כלהסיפור, שכן מדובר בממוצע של כלל המשכורות, גבוהות ונמוכות כאחד.כאשר מפרקים את הממוצע, מוצאים כי רוב הישראלים משתכרים פחות מן השכר הממוצע: ב 2005- , כ 73%- מהישראלים השתכרו שכר ממוצע ומטה; 61% לערך קיבלופחות מ 75%- מהשכר הממוצע. 33% לערך קיבלו שכר ברמה של עד שכר המינימום.יצוין כי בתוך פחות מעשור, בין 1997 ל 2005- , גדל שיעורם של השכירים המקבלים עד שכר. מינימום ב 53%-השכר של העשירון העליון, שהוא גבוה מאוד, הוא שמושך כלפי מעלה את "השכרהממוצע במשק".השכר של השכירים בישראל, יחסית לשכר הממוצע במשק2005 - 1997באחוזים, בממוצע לחודש שכירים המקבלים עד שכר מינימום שכירים המקבלים בין שכר מינימום ל 50%-מהשכר הממוצע שכירים המקבלים בין50% מהשכר הממוצע

ל 75%- מהשכר הממוצע שכירים המקבלים בין 75%מהשכר הממוצע עד השכר הממוצע סך כל השכיריםהמקבליםשכר ממוצע ומטה שכיריםהמקבלים משכר ממוצע עד פעמיים שכר ממוצע שכירים המקבלים פי שתיים ויותר מהשכר השכר הממוצע לעובד שכיר לחודש עבודה עמד ב 2005- על 7,771 ₪, במחירים שוטפים.

אי שוויון: שוק העבודה אינו מבטיח מפני עוני כאשר אין מדיניות ציבורית המקפידה על חלוקה הוגנת של פירות הצמיחה – באמצעות חוקי עבודה המגינים על העובדים, באמצעות הסכמי שכר קיבוציים, או באמצעות פיקוח ממשלתי על שוק העבודה – תיתכן צמיחה כלכלית שתהיה מלווה בריבוי של עובדיםהמקבלים שכר כה נמוך, עד שהוא מציב אותם מתחת לקו העוני. זה אשר קרה בישראל בתקופה האחרונה.. 21% מן העניים היו שכירים. בשנת 2006 עלה שיעורם ל 36.7%- , ב 1989-. 10% לערך מן השכירים היו מתחת לקו העוני. ב 2006- עלה שיעורם ל 18.8%- , ב 1989-, זאת, כאמור, למרות הצמיחה שנרשמה בתקופות שונות במהלך השנים שחלפו מאז 1989. ולמרות גל הצמיחה שבו אנו נתונים מאז 20032006 – הגידול בשיעור העוני בקרב שכירים, 1989לפני תשלומי העברה ומיסים ישירים של השכירים בקרב העניים תחולת העוני בקרב השכירים2006 אינם כוללים את תושבי מזרח ירושלים.

אי שוויון: מפת האבטלה במחצית השנייה של שנות ה 90- גדלו ממדי האבטלה בישראל. מגמה זו החריפה עוד יותר בשנות האינתיפאדה.האבטלה פוגעת בעיקר בחלקים היותר חלשים של האוכלוסייה: היא גבוהה ביישובים ערביים יותר מאשר ביישובים יהודיים, בעיירות פיתוח יותר מאשר ביישובים מבוססים,בקרב נשים יותר מאשר בקרב גברים – ובקרב נשים ערביות יותר מאשר בקרב נשים יהודיות. האבטלה פוגעת באלה שמערכת החינוך לא העניקה להם השכלה ראויה. היא פוגעת גם בצעירים שעדיין לא הספיקו לבסס לעצמם אחיזה בשוק העבודה.הלוח שלהלן מציג נתונים מחודש אוגוסט 2007 על דורשי עבודה, לפי יישוב, כפי שנמסרו לנו על ידי שרות התעסוקה. דורשי עבודה הם מי שפנו ללשכות עבודה של שרות התעסוקה. מובטלים רבים אינם פונים לשרות התעסוקה, אם מפני שאין בקרבתם לשכת עבודה, אם מפני שפניהם הושבו ריקם פעמים רבות בעבר, אם מפני שהם מעריכים כי אין להם סיכוי למצוא עבודה ואם מסיבות אחרות. לכן, מספר המובטלים גבוה ממספר דורשי עבודה. תמונה מלאה יותר של היקף האבטלה מתקבלת מנתונים על בלתי מועסקים,שאותם מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; הבעייה היא שנתונים אלה אינם מתפרסמים לפי יישוב.בחרנו להציג את הנתונים על דורשי העבודה, מכיוון שהללו כן מתפרסמים לפי יישוב ולכן הם מאפשרים מבט על ההבדלים הבין-יישוביים ברמת האבטלה. בעזרת נתונים אלה אנו יכולים ללמוד על הבדלים בין יישובים ערביים ליישובים יהודיים ובין עיירות פיתוח ליישובים מבוססים.בראש רשימת היישובים בעלי שיעורי אבטלה גבוהים מצויים יישובים ערביים. בקרב היישובים היהודיים, שיעורי האבטלה הגבוהים ביותר נרשמו בעיירות פיתוח וביישוביםהמרוחקים מן המרכז.

שיעור דורשי עבודה, לפי יישוב, אוגוסט 2007באחוזים, לפי סדר יורד יישוב שיעור דורשי העבודה ביישוב

אעצם 20.9%

אבו רביעה 19.0%

כסיפה 17.9%

לקיה 16.7%

אבו רקייק 16.4%

תל שבע 15.8%

שגב-שלום 15.7%

מסעודין אל-עזאזמה 15.3%

ערוער 14.9%

אבו קרינאת 14.7%

חורה 13.0%

רהט 12.6%

שעב 12.6%

כפר כנא 12.4%

עין מאהל 11.9%

סח'נין 11.8%

תמרה 11.8%

טובא-זנגריה 11.7%

ג'דידה-מכר 11.6%

כאבול 11.6%

אום אל-פחם 11.5%

דיר חנא 10.8%

מעלה עירון 10.7%

בועינה-נוג'ידאת 10.6%

מגאר 10.4%

עראבה 10.2%

רומת היב 10.2%

שפרעם 10.0%

בסמ"ה 9.9%

כפר מנדא 9.8%

אעבלין 9.4%

טרעאן 9.4%

קרית מלאכי 9.4%

עילוט 9.2%

מג'ד אל-כרום 9.1%

אופקים 9.0%

עכו 8.9%

דימונה 8.6%

טיבה 8.6%

נחף 8.6%

אבו-סנאן 8.3%

ירוחם 8.3%

משהד 8.3%

בסמת טבעון 8.2%

ריינה 8.1%

בקעתה 8.0%

ביר אל מכסור 7.9%

מזרעה 7.8%

אכסאל 7.6%

קלנסואה 7.3%

קרית גת 7.2%

מסעדה 7.1%

נתיבות 7.1%

פסוטה 6.8%

שיבלי 6.7%

דבוריה 6.6%

זרזיר 6.6%

כפר יאסיף 6.6%

בית שאן 6.4%

יפיע 6.4%

מעלות-תרשיחא 6.4%

אבו גוש 6.3%

באר שבע 6.2%

מצפה רמון 6.1%

טבריה 5.9%

ערד 5.9%

שלומי 5.9%

כסרא-סמיע 5.8%

כעביה-טבאש 5.8%

קרית ים 5.8%

עילבון 5.6%

אשדוד 5.4%

מגדל העמק 5.4%

מג'דל שמס 5.4%

עפולה 5.4%

צפת 5.4%

ראמה 5.4%

טירת כרמל 5.3%

ירכא 5.3%

פרידיס 5.1%

חצור הגלילית 5.0%

כרמיאל 5.0%

נהריה 5.0%

נצרת 5.0%

קרית אתא 5.0%

נצרת עילית 4.9%

אשקלון 4.6%

דאלית אל-כרמל 4.6%

זמר 4.6%

אור עקיבא 4.5%

בית ג'ן 4.5%

ג'סר א-זרקא 4.4%

פקיעין (בקיעה) 4.4%

לוד 4.3%

סאג'ור 4.3%

חרפיש 4.2%

קרית שמונה 4.2%

אור יהודה 4.1%

קצרין 4.1%

רמלה 4.0%

יאנוח-ג'ת 3.9%

כוכב יעקב 3.9%

נתניה 3.9%

ג'וליס 3.8%

חיפה 3.8%

קרית ביאליק 3.8%

קרית מוצקין 3.8%

יבנה 3.7%

נשר 3.7%

קציר - חריש 3.7%

שדרות 3.6%

יקנעם עילית 3.5%

אלעד 3.4%

קרית ארבע 3.4%

קרית עקרון 3.4%

באר יעקב 3.3%

בית שמש 3.3%

בת ים 3.2%

חדרה 3.2%

עתלית 3.2%

כפר כמא 3.1%

מעיליא 3.1%

רכסים 3.1%

ערערה 3.0%

רחובות 3.0%

אריאל 2.9%

ביתר עילית 2.9%

פרדס חנה-כרכור 2.9%

באקה אל-גרביה 2.8%

מעלה אדומים 2.8%

ראש העין 2.8%

בני ברק 2.7%

בני עי"ש 2.7%

גדרה 2.7%

מודיעין עלית 2.7%

אילת 2.6%

גן יבנה 2.6%

כפר יונה 2.6%

נס ציונה 2.5%

שתולים 2.5%

ראשון לציון 2.4%

בית דגן 2.3%

יהוד 2.3%

בית אריה 2.2%

חולון 2.2%

מזכרת בתיה 2.2%

פתח תקוה 2.2%

תל אביב - יפו 2.2%

בנימינה 2.1%

גבעת זאב 2.1%

ירושלים 2.1%

מבשרת ציון 2.1%

אזור 2.0%

כפר קרע 2.0%

מודיעין מכבים רעות 2.0%

קדימה 2.0%

טירה 1.9%

בית אל 1.8%

רמת גן 1.8%

רמת ישי 1.8%

תל מונד 1.8%

גבעת שמואל 1.7%

שערי תקוה 1.7%

בת חפר 1.6%

הרצליה 1.6%

זכרון יעקב 1.6%

יסוד המעלה 1.6%

כפר ורדים 1.6%

מיתר 1.6%

קרית אונו 1.6%

אבן יהודה 1.5%

גבעתיים 1.5%

גני תקוה 1.5%

כפר סבא 1.5%

פרדסיה 1.5%

קרית טבעון 1.5%

אלקנה 1.4%

הוד השרון 1.4%

צור הדסה 1.4%

קרני שומרון 1.4%

אורנית 1.3%

אלפי מנשה 1.3%

קדומים 1.3%

שוהם 1.3%

כפר קאסם 1.2%

קיסריה 1.2%

רעננה 1.2%

להבים 1.1%

עומר 1.1%

רמת השרון 1.1%

כפר חב"ד 1.0%

כוכב יאיר 0.9%

ג'לג'וליה 0.8%

אפרתה 0.6%

סביון 0.5%

רמת אפעל 0.5%

:יותר ממחצית בני/ות הנוער אינם זכאים לתעודת בגרות אחד הכלים הממלכתיים העיקריים להתמודדות עם האי שוויון הוא הענקת השכלה.השכלה, ובעיקר השכלה גבוהה, תורמת הן לקידום אישי ומשפחתי והן לצמיחת המשקכולו. כך, למשל, ענפי הכלכלה שצמחו מאוד בתקופה האחרונה מבוססים במידה רבה עלעבודה של בעלי השכלה גבוהה.מערכת החינוך הממלכתית בישראל היא מאוד לא שוויונית. בחלק גדול מן היישוביםבישראל אין בתי הספר מעניקים הכשרה המאפשרת לרוב בני הנוער במקום להגיע ללימודים אקדמיים. כיוון שכך, רוב בני הנוער הישראליים אינם יכולים להצטרף לעיסוקים המובילים את הצמיחה במשק והמתגמלים את העובדים בהם ביד נדיבה.ב 2006- , רק 45.9% מבני/ות 17 השיגו תעודת בגרות (כולל מועד חורף). יצויין כי זו השנההשנייה ברציפות שבה נרשמת ירידה בשיעור הזכאות: ב 2004- הוא עמד על 49.2% (כוללמועד חורף) וב 2005- – על 46.4% (כולל מועד חורף).מתוך כלל הזכאים ב 2006- , כ 13%- החזיקו בתעודה שאינה עומדת בדרישות הסף שלהמוסדות האקדמיים. דהיינו, שיעור הזכאים היכולים להציג מועמדות ללמידה במוסדאקדמי עמד ב 2006- על 40% בלבד מקבוצת הגיל.על מידת האי שוויון ניתן ללמוד מן ההבדלים הבין-יישוביים בשיעור הזכאות לתעודתבגרות.יצויין כי בכל הנוגע לנתוני הנבחנים ב 2006- , משרד החינוך חרג מן השקיפות שאיפיינה אתפרסומיו בעבר: ראשית, הנתונים המפורטים נמסרו באוקטובר ולא במאי, כבעבר; שנית,הנתונים אינם מבחינים בין הנבחנים במועדים הנורמטיביים (א' ו-ב'), ובין הנבחניםבמועד החורף. כיוון שכך, אין אנו יכולים להשוות את נתוני 2006 עם אלה שפירסמנו בשנה שעברה המתייחסים לזכאים לאחר מועד א' ו-ב' בלבד.בחרנו לחשב את שיעור הזכאים לתעודת בגרות מקרב כל קבוצת הגיל הגם שזאת כוללת את תלמידי מזרח ירושלים ואת תלמידי המגזר החרדי, משום שלדעתנו ממשלת ישראלנושאת באחריות לרמת ההשכלה של כלל האוכלוסייה.הנתונים המוצגים להלן מחושבים על ידי חלוקה של מספר הזכאים לתעודת בגרות ביישובבמספר בני/ות 17 המתגוררים ביישוב.24זכאים לתעודת בגרות כאחוז מבני/ות 17 המתגוררים ביישוב, 2006באחוזים,

לפי סדר עולה יישוב שיעור זכאות

ממוצע ארצי 45.9

מודיעין עילית 3%

ביתר עילית 4%

בני ברק 7%

ירושלים 20%

כפר מנדא 22%

עראבה 24%

רהט 25%

טייבה 27%

ריינה 28%

שגור 31%

בית שמש 32%

ג'דיידה-מכר 32%

קלנסווה 32%

אום אל-פחם 33%

סח'נין 34%

ירכא 34%

יפיע 36%

טירה 36%

פרדס חנה-כרכור 36%

אבו סנאן 37%

שפרעם 38%

כפר קרע 38%

כפר קאסם 40%

עכו 40%

כפר כנא 41%

מגאר 41%

מעלות-תרשיחא 42%

מעלה עירון 42%

לוד 43%

צפת 43%

רמלה 43%

קריית ים 43%

אופקים 44%

עיר כרמל 45%

אריאל 45%

טבריה 45%

ערד 45%

נצרת 46%

דימונה 47%

טמרה 47%

עפולה 48%

מגדל העמק 48%

באקה-ג'ת 48%

בת ים 48%

גדרה 49%

אור יהודה 49%

באר שבע 49%

חדרה 51%

ערערה 52%

נתיבות 54%

ראש העין 54%

פתח תקווה 54%

אשדוד 54%

רחובות 55%

חיפה 55%

טירת כרמל 56%

גבעת זאב 56%

קריית ביאליק 56%

אשקלון 56%

קריית מוצקין 56%

ראשון לציון 56%

כרמיאל 57%

גן יבנה 57%

קריית אתא 57%

אזור 58%

זכרון יעקב 58%

חולון 58%

אילת 59%

צורן-קדימה 59%

מעלה אדומים 60%

שדרות 61%

נס ציונה 62%

רמת השרון 62%

תל אביב -יפו 62%

גני תקווה 63%

אור עקיבא 63%

כפר סבא 64%

הרצלייה 66%

רמת גן 67%

הוד השרון 68%

יהוד-נווה אפרים 68%

מבשרת ציון 68%

רעננה 69%

שוהם 70%

מודיעין-מכבים-רעות 73%

הערות:1. היישובים הבאים לא נכללו משום ששיעור הזכאות לבגרות מתוך קבוצת גילאי 17 (חישוב של מרכז אדוה) היה גבוה יותר משיעור הזכאים מתוך תלמידי י"ב (נתוני משרד החינוך): בית שאן, גבעת שמואל, גבעתיים, יבנה, יקנעם עילית, נהריה, מצרת עילית, נשר, נתניה,קרית אונו, קרית גת, קרית טבעון, קרית מלאכי וקרית שמונה.2. הלמ"ס אינה מפרסמת נתונים על אוכלוסיית היישובים לפי שנת גיל, אלא לפי קבוצות הכוללת חמש שנות גיל. לפיכך, כדי להגיע למספר19 התקבלו מגף בינוי ורשויות - 19 בחמש. הנתונים על קבוצת הגיל 15 - מקורב של בני/בנות 17 , חילקנו את הנתון עבור קבוצת הגיל 15מקומיות בלמ"ס.3. הנתונים אינם כוללים מועצות אזוריות.4. הנתון של הזכאות לבגרות בירושלים כולל את תלמידי מזרח העיר ואת האוכלוסייה החרדית.מקורות: עיבוד של מרכז אדוה מתוך משרד החינוך, המינהל הפדגוגי-אגף בחינות, נתוני בחינות בגרות, תשס"ו, יולי 2007 ; נתוני קבוצתהגיל לפי יישוב התקבלו מגף בינוי ורשויות מקומיות.26השכלה גבוהה: היבטים של אי שוויוןרוב הנוער המתחנך בישראל אינו מגיע להשכלה גבוהה.הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עורכת מעקב רב-שנתי אחר צעירים וצעירות המסיימיםתיכון (עם ובלי תעודת בגרות), במטרה לבדוק כמה מהם מתחילים ללמוד במוסדותלהשכלה גבוהה. הנתונים שלהלן נוגעים לאלה שלמדו בכיתה י"ב בשנת תשנ"ח1998 ) והגיעו עד שנת 2006 לאחת האוניברסיטאות (לא כולל האוניברסיטה הפתוחה) או )לאחת המכללות האקדמיות.רק 19.7% מאלה שלמדו בי"ב ב 1998- התחילו, שמונה שנים מאוחר יותר (ב 2006- ) ללמודבאחת האוניברסיטאות; 10.4% נוספים מבני/ות המחזור החלו ללמוד באחת המכללותהאקדמיות. ביחד הם מהווים כ 30%- - פחות משליש מכלל בני הנוער. שיעור נמוך זהמשקף בראש ובראשונה את העובדה שחלק גדול מתלמידי י"ב אינו זכאי לתעודת בגרות,כמו גם את העובדה שבקרב הזכאים, יש המחזיקים בתעודה שאינה עומדת בדרישות הסףשל האוניברסיטאות.מאחורי הנתונים הכלל-ארציים מסתתרים פערים גדולים. אם נתמקד באלה שהגיעולאוניברסיטאות, נמצא את הפערים שלהלן:השיעור הכללי של בוגרי י"ב שהגיעו לאוניברסיטה ב 2006- היה 19.7% , אלא שמקרב;( הבוגרים היהודים הגיעו 21% ומקרב הערבים - 12.2% (הנתון הוא לשנת 2005שיעור המגיעים מקרב יוצאי אירופה ואמריקה היה 24.7% ומקרב יוצאי אסיה ואפריקה –16.8% ("יוצאי" כולל את מי שנולדו בחו"ל יחד עם ילידי ישראל שאביהם נולד בחו"ל);שיעור המגיעים מקרב בוגרי הנתיב העיוני בתיכון היה 25.9% ומקרב בוגרי הנתיב; המקצועי – 8.2%שיעור המגיעים מקרב המשתייכים לאשכול החברתי-כלכלי הגבוה ביותר היה 35.7%. ומקרב המשתייכים לאשכול הנמוך ביותר – 8.2%פערים עמוקים קיימים גם במכללות האקדמיות. דבר זה ראוי לציון מיוחד לאור העובדהשאחד הנימוקים העיקריים להקמת המכללות היה פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לבנינוער שאינם נמנים עם השכבות המבוססות. שיעורם של אלה שהגיעו למכללות האקדמיותמקרב האשכול הגבוה ביותר היה 20.3% - פי עשר לערך משיעורם של אלה שבאו מקרב. האשכול הנמוך ביותר- 2.1%, מסיימי תיכון ב 1998- שהחלו ללמוד באוניברסיטאות או במכללות אקדמיות עד 2006לפי מאפיינים שונים באחוזים מתוך כלל מסיימי תיכון בכל שורה מין אוניברסיטה מכללה אקדמית .

אי שוויון בין יישובים כשם שיש הבדלים בין-יישוביים גדולים בכל הנוגע לזכאות לתעודת בגרות, כך יש הבדלים גדולים בכל הנוגע למספר הסטודנטים.הלוח שלהלן מציג את שיעור הלומדים לתואר ראשון באוניברסיטאות מקרבבני/ות 29-20 , לפי יישוב. ניתן לראות כי בראש הרשימה מצויים היישובים המבוססים,ובמרכזה ותחתיתה – עיירות הפיתוח והיישובים הערביים.סטודנטים לתואר ראשון באוניברסיטאות29 , לפי יישוב, 2005/06 - כאחוז מבני/ות 20באחוזים,

מערכת הבריאות: שחיקה במימון הציבורי ועלייה בתשלומי חוליםמערכת הבריאות הציבורית בישראל היא טובה, בהשוואה בינלאומית – אך יש מקוםלדאגה באשר לעתיד.כאשר נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ב 1994- , הוא כלל סל שרותים נדיב מאוד. אלאשהחוק לא קבע מנגנון שיאפשר לעדכן את הסל כראוי, שנה אחר שנה, בהתאם לשינוייםהדמוגרפיים, לשינויי המחירים ולשינויים הטכנולוגיים. זמן לא רב לאחר חקיקתו החלההממשלה לשחוק את חלקה במימון סל הבריאות. הלוח שבעמוד הבא מציג את ממדיהשחיקה במימון של סל הבריאות: אילו היה הסל מתעדכן במלואו מדי שנה, המימון שלוהיה עומד ב 2006- על 34.6 מיליארד ₪, בעוד שבפועל הוא עמד באותה שנה על 24 מיליארד.₪במקביל, נטל המימון על צרכני שרותי הבריאות הוכבד. כך, למשל, רק חלק מהתרופותהחדשות הנחשבות כיעילות, שיצאו מאז לשוק, הוכנס לסל השרותים; תרופות אחרותנכללו בביטוחים משלימים, הנמכרים על ידי קופות החולים ועל ידי חברות ביטוח; מישלא רוכש/ת ביטוח משלים אינו מקבל/ת הנחה בתרופות החדשות שלא הוכנסו לסל.לא רק עבור תרופות נדרשים החולים לשלם, אלא גם עבור שרותים שונים ומגוונים.למשל, קופות החולים גובות כיום תשלומים עבור ביקור אצל רופאים מומחים ועבורבדיקות במכונים ובמרפאות חוץ של בתי-חולים.השחיקה במימון הממשלתי של סל שרותי הבריאות מגבירה את האי שוויון בנגישותלשרותי הבריאות, שכן לא כולם מסוגלים לשלם עבור התוספות הנדרשות כיום. יש מקוםלחשש כי האי שוויון יבוא לידי ביטוי, בסופו של דבר, בהבדלים גוברים ברמת הבריאות בין שכבות שונות באוכלוסייה.שחיקת המימון הממשלתי של סל שירותי הבריאות ואי קביעת מנגנון עדכון של סל התרופות כבר הניעו חלק מקופות החולים ("מכבי" ו"כללית") ליצור רובד נוסף שלביטוחים משלימים. במקרה של "מכבי", רובד זה כולל את כל התרופות המאושרות שאינן בסל הבסיסי. משרד הבריאות אישר את התכניות של שתי קופות החולים ומבוטחי"מכבי" יכולים כבר עתה לרכוש תרופות במסגרת התכנית החדשה (מבוטחי "כללית"נדרשים להשלים תקופת אכשרה). כיוון שחלק מהתרופות הנמצאות בביטוח המשליםהחדש מוגדרות כ"מצילות חיים" או כ"מאריכות חיים", נוצר אי שוויון חדש במערכתהבריאות הציבורית: בעת כתיבת מסמך זה, רק כ 20%- מכלל המבוטחים בישראל יכוליםלקבל את התרופות הנרכשות במסגרת הביטח המשלים החדש. גם כאשר תסתיים תקופתהאכשרה בקופת חולים "כללית", הביטוח המשודרג יעמוד לרשותם של לא יותר מאשר מחצית אוכלוסיית המבוטחים בישראל.בהצעת חוק ההסדרים לשנת 2008 מציעה הממשלה לסגת מן האישור שנתנה לשתי קופות החולים, "מכבי" ו"כללית". נסיגה זאת, אם תלווה בעדכון מלא של סל שירותי הבריאות,תוכל לשפר את מערכת הבריאות הציבורית, ולתרום לשוויון בכל הנוגע לשירותי בריאות.

כתבה זו נלקחה ממרכז אדווה לשירות הציבור